ברכת המזון

אֲבָרְכָה אֶת יְהֹוָה בְּכָל עֵת. תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי: סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע. אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל־הָאָדָם: תְּהִלַּת יְהֹוָה יְדַבֶּר פִּי. וִיבָרֵךְ כָּל־בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ: וַיְדַבֵּר אֵלַי, זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהֹוָה:

אם הם שלשה אומר המזמן: הַב לָן וְנִבְרִיךְ לְמַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא:
עונים: שָׁמַיִם
אומר המזמן: בִּרְשׁוּת מַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא. (בשבת יוסיף: וּבִרְשׁוּת שַׁבָּת מַלְכְּתָא) (ביום טוב יוסיף: וּבִרְשׁוּת יוֹמָא טָבָא קַדִּישָׁא) (בסוכות: וּבִרְשׁוּת שִׁבְעָא אֻשְׁפִּיזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין) וּבִרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי, וּבִרְשׁוּתְכֶם, נְבָרֵךְ (בעשרה אומר: אֱלֹהֵינוּ) (בסעודת חתן יוסיף: שֶׁהַשִּׂמְחָה בִמְעוֹנוֹ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ:
המסובים עונים: בָּרוּךְ (בעשרה אומר: אֱלֹהֵינוּ) (בסעודת חתן: שֶׁהַשִּׂמְחָה בִמְעוֹנוֹ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:
המזמן חוזר: בָּרוּךְ (בעשרה אומר: אֱלֹהֵינוּ) (בסעודת חתן: שֶׁהַשִּׂמְחָה בִמְעוֹנוֹ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל הַזָּן אוֹתָנוּ וְאֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד בְּרֶוַח וּבְרַחֲמִים רַבִּים. נֹתֵן לֶחֶם לְכָל־בָּשָׂר. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל וְשֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ לַכֹּל וְהִתְקִין מִחְיָה וּמָזוֹן לְכָל־בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא בְּרַחֲמָיו וּבְרוֹב חֲסָדָיו כָּאָמוּר. פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ. וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל־חַי רָצוֹן: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הַזָּן אֶת הַכֹּל:

נֽוֹדֶה לְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה בְּרִית וְתוֹרָה חַיִּים וּמָזוֹן. עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים. וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ. וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִמַּדְתָּנוּ. וְעַל חֻקֵּי רְצוֹנְךָ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ. וְעַל חַיִּים וּמָזוֹן שֶׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ:

בחנוכה ובפורים אומרים: וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן. וְעַל הַגְּבוּרוֹת. וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה:
לחנוכה: בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְשַׁכְּחָם תּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַּנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים. וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. לְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ. וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ. וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ. וְקָבְעוּ שְׁמוֹנָת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדָאָה. וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה:
לפורים: בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע. בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל־הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ. וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ. וַהֲשֵׁבוֹתָ לּוֹ גְמוּלוֹ בְּרֹאשׁוֹ. וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ. וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה:

וְעַל הַכֹּל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ כָּאָמוּר: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבַעְתָּ. וּבֵרַכְתָּ (כשיאמר מילת "את" ימזוג את הכוס) אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן־לָךְ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן:

רַחֵם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ. וְעַל הֵיכָלָךְ. וְעַל מְעוֹנָךְ. וְעַל דְּבִירָךְ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. אָבִינוּ רְעֵנוּ. זוּנֵנוּ. פַּרְנְסֵנוּ. כַּלְכְּלֵנוּ. הַרְוִיחֵנוּ. הַרְוַח לָנוּ מְהֵרָה מִכָּל־צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם. וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם. אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה. הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה. יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא. וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ תַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ:

בשבת אומרים: רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. הַשַׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָדוֹשׂ הַזֶּה. כִּי יוֹם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא מִלְּפָנֶיךָ. נִשְׁבּוֹת בּוֹ וְנָנוּחַ בּוֹ וְנִתְעַנֵּג בּוֹ כְּמִצְוַת חֻקֵּי רְצוֹנָךָ. וְאַל תְּהִי צָרָה וְיָגוֹן בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ. וְהַרְאֵנוּ בְּנֶחָמַת צִיּוֹן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַנֶּחָמוֹת. וְהֲגַם שֶׁאָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ חָרְבַּן בֵּיתְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ לֹא שָׁכַחְנוּ. אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ לָנֶצַח וְאַל תִּזְנָחֵנוּ לָעַד כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה:

בראש חדש, ביום טוב ובחול המועד אומרים: אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ. זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ. וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְֹרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה. לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים. לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. בְּיוֹם:
בראש חדש: רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה.
בראש השנה: הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה.
בסוכות: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם (ביום טוב אומר: טוֹב) מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה.
בשמיני-עצרת: שְׁמִינִי חַג עֲצֶרֶת הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה.
בפסח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם (ביום טוב אומר: טוֹב) מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה.
בשבועות: חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה.
לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה. וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה. וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים. בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּנוּ וַחֲמוֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ. וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ. כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:

וְתִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם. ואומר בלחש: אָמֵן:

אם שכח בשבת "רצה והחליצנו" ונזכר לאחר שאמר "בונה ירושלים", יאמר ברכה זו: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּו יִשְׂרָאֵל, בְּאַהֲבָה, לְאוֹת וְלִבְרִית. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, לָעַד הָאֵל אָבִינוּ. מַלְכֵּנוּ. אַדִּירֵנוּ. בּוֹרְאֵנוּ. גּוֹאֲלֵנוּ. קְדוֹשֵׁנוּ. קְדוֹשׁ יַעֲקֹב. רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל. הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכֹּל. שֶׁבְּכָל־יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב לָנוּ. הוּא מֵטִיב לָנוּ. הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גְמָלָנוּ. הוּא גוֹמְלֵנוּ. הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְרֵיוַח וְהַצָּלָה וְכָל־טוֹב: יענו: אָמֵן.

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ:
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בָּנוּ לְדוֹר דּוֹרִים:
הָרַחֲמָן הוּא קֶרֶן לְעַמּוֹ יָרִים:
הָרַחֲמָן הוּא יִתְפָּאַר בָּנוּ לָנֶצַח נְצָחִים:
הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד וְלֹא בְבִזּוּי בְּהֶתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר בְּנַחַת וְלֹא בְצָעַר:
הָרַחֲמָן הוּא יִתֵּן שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ:
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל־מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ:
הָרַחֲמָן הוּא יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֵינוּ:
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּוֹר עוֹל גָּלוּת מְהֵרָה מֵעַל צַוָּארֵנוּ:
הָרַחֲמָן הוּא יוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ:
הָרַחֲמָן הוּא יִרְפָּאֵנוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף:
הָרַחֲמָן הוּא יִפְתַּח לָנוּ אֶת יָדוֹ הָרְחָבָה:
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ כָּל־אֶחָד וְאֶחָד מִמֶּנּוּ בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל. כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ יַחַד בְּרָכָה שְׁלֵמָה. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן:
הָרַחֲמָן הוּא יִפְרוֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ:


בשבת: הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים:
בראש-חדש: הָרַחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה:
בראש-השנה: הָרַחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה:
בסוכות: הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ לֵישֵׁב בְסֻכַּת עוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן: הָרַחֲמָן הוּא יַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ שֶׁפַע קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה מִשִּׁבְעָה אוּשְפִּיזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין. זְכוּתָם תְהֵא מָגֶן וְצִנָּה עָלֵינוּ: הָרַחֲמָן הוּא יָקִים לָנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת:
במועדים: הָרַחֲמָן הוּא יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם:
ביום טוב: הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב:

הָרַחֲמָן הוּא יִטַּע תּוֹרָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּנוּ וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא וְיִהְיוּ כָל מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם:

ברכת האורח: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו וִיסַדֵּר בּוֹ כָּל־מַעֲדַנֵּי עוֹלָם וְיִהְיֶה כְּשֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, כָּל־רָעֵב מִמֶּנּוּ יֹאכַל, וְכָל־צָמֵא מִמֶּנּוּ יִשְׁתֶּה. וְאַל יֶחְסַר מִמֶּנּוּ כָּל־טוּב לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים אָמֵן: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וּבַעַל הַסְּעֻדָה הַזֹּאת. הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וְכָל־אֲשֶׁר לוֹ. בְּבָנִים שֶׁיִּחְיוּ. וּבִנְכָסִים שֶׁיִּרְבּוּ. בָּרֵךְ יְהֹוָה חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה. וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר. וְאַל יִזְדַּקֵּק לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְּבַר חֵטְא וְהִרְהוּר עָוֹן. שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ כָּל־הַיָּמִים בְּעֹשֶׁר וְכָבוֹד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. לֹא יֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:

בסעודת המילה: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲבִי הַבֵּן, הוּא וְאִשְׁתּוֹ הַיּוֹלֶדֶת מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַיֶּלֶד הַנּוֹלָד, וּכְשֵׁם שֶׁזִּכָּהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָמִּילָה, כָּךְ יְזַכֵּהוּ לִכָּנֵס לַתּוֹרָה וְלַחֻפָּה, וְלַמִּצְוֹת וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת מַעֲלַת הַסַּנְדָּק וְהַמּוֹהֵל וּשְׁאָר הַמִּשְׁתַּדְּלִים בַּמִּצְוָה, הֵם וְכָל־אֲשֶׁר לָהֶם:

בסעודת החתן: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הֶחָתָן וְהַכַּלָּה בְּבָנִים זְכָרִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ: ויש מוסיפים: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת כָּל־הַמְּסֻבִּים בַּשֻּׁלְחָן הַזֶּה, וְיִתֵּן לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה:

הָרַחֲמָן הוּא יְחַיֵּינוּ וִיזַכֵּנוּ וִיקָרְבֵנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. מַגְדִּיל (ביום שמתפללים מוסף אומרים: מִגְדּוֹל) יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ. וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם: כְּפִירִים רָשֽׁוּ וְרָעֵבוּ. וְדוֹרְשֵׁי יְהֹוָה לֹא יַחְסְרוּ כָל־טוֹב: נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב. וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם: כָּל־הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה. וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה: מַה שֶּׁאָכַלְנוּ יִהְיֶה לְשָׂבְעָה. וּמַה שֶּׁשָּׁתִינוּ יִהְיֶה לִרְפוּאָה. וּמַה שֶּׁהוֹתַרְנוּ יִהְיֶה לִבְרָכָה. כְּדִכְתִיב: וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר יְהֹוָה: בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהֹוָה. עוֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיְהֹוָה. וְהָיָה יְהֹוָה מִבְטַחוֹ: יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן. יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

אם מברכים על הכוס אומר המזמן: כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא. וּבְשֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא: סַבְרִי מָרָנָן:
עונים: לְחַיִּים.
אומר המזמן: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן:

סדר שבע ברכות

סַבְרִי מָרָנָן:
עונים: לְחַיִּים.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר הָאָדָם:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ. בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ. וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי־עַד. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, יוֹצֵר הָאָדָם:
שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל עֲקָרָה‏ בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָה בִּמְהֵרָה בְּשִׂמְחָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ:
שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים אֲהוּבִים כְּשַׂמְּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה. חָתָן וְכַלָּה. גִּילָה רִנָּה. דִּיצָה וְחֶדְוָה. אַהֲבָה וְאַחְוָה. שָׁלוֹם וְרֵעוּת. מְהֵרָה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם. קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה. קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה. קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם. וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְשַׂמֵּחַ הֶחָתָן עִם הַכַּלָּה (וּמַצְלִיחַ):
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, בְּשׁוּב יְיָ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן, הָיִינוּ כְּחֹלְמִים: אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה, אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם, הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה: הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ, הָיִינוּ שְׂמֵחִים: שׁוּבָה יְיָ אֶת שְׁבִיתֵנוּ, כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב: הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ: הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע, בֹּא יָבֹא בְרִנָּה, נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו: הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁנֶּאֱמַר, וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:

המזמן אומר: רַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ:
המסובים עונים: יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
המזמן אומר: יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: (בסעודת נשואין יוסיף: דְּוַי הָסֵר וְגַם חָרוֹן, וְאָז אֵלֵּם בְּשִׁיר יָרוֹן, נְחֵנוּ בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק, שְׁעֵה בִּרְכַּת בְּנֵי יְשׁוּרוּן, בְּנֵי אַהֲרֹן:) בִּרְשׁוּת (אורח: בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה), מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ (בעשרה או יותר: אֱלֹהֵינוּ) (בסעודת נשואין: שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ, וְ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ:
המסובים עונים: בָּרוּךְ (בעשרה או יותר: אֱלֹהֵינוּ) (בסעודת נשואין: שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ, וְ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:
המזמן חוזר: בָּרוּךְ (בעשרה או יותר: אֱלֹהֵינוּ) (בסעודת נשואין: שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ, וְ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:
מי שלא אכל אומר: בָּרוּךְ (בעשרה או יותר: אֱלֹהֵינוּ) וּמְבֹרָךְ שְׁמוֹ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד:

בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ:
(היחיד אינו אומר)
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ, בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, הוּא נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָֹר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל, תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ, וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד, בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל וּמֵטִיב לַכֹּל, וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא: כָּאָמוּר, פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַזָּן אֶת הַכֹּל:

נוֹדֶה לְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ, אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה, וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים, וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָֹרֵנוּ, וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ, וְעַל חֻקֶּיךָ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ, וְעַל חַיִּים חֵן וָחֶסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּנוּ, וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ תָּמִיד, בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה.

בפורים ובחנוכה אומרים ועל הנסים (ואם שוכחים, אז כשמגיעים ל"הרחמן הוא יזכנו" אומרים: הָרַחֲמָן הוּא יַעֲשֶֹה לָּנוּ נִּסִּים כְּמוֹ שֶׁעָשָֹה לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה. בִּימֵי...):
וְעַל הַנִּסִּים, וְעַל הַפֻּרְקָן, וְעַל הַגְּבוּרוֹת, וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת, וְעַל הַנִּפְלָאוֹת, וְעַל הַנֶּחָמוֹת, וְעַל הַמִּלְחָמוֹת, שֶׁעָשִֹיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.
לחנוכה: בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל, חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו, כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה, עַל עַמְּךָ יִשְֹרָאֵל, לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ, וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם, דַּנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם, מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. וּלְךָ עָשִֹיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶךָ, וּלְעַמְּךָ יִשְֹרָאֵל עָשִֹיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וְאַחַר כֵּן בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ, וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ, וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת * יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ, לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל: (* נ"א: יָמִים אֵלוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדָאָה וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נֵס וָפֶלֶא וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה)
לפורים: בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע, בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, טַף וְנָשִׁים, בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלֹשָׁה עָשָֹר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָֹר, הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר, וּשְׁלָלָם לָבוֹז. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ, וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ, וַהֲשֵׁבוֹתָ לּוֹ גְמוּלוֹ בְּרֹאשׁוֹ. וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ (וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נֵס וָפֶלֶא וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל): ועל...

וְעַל הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ, וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד, כַּכָּתוּב, וְאָכַלְתָּ וְשָֹבָעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן:

רַחֵם נָא יְיָ אֱלֹהֵינוּ, עַל יִשְֹרָאֵל עַמֶּךָ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ, וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ, וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ, וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. אֱלֹהֵינוּ, אָבִינוּ, רְעֵנוּ, זוּנֵנוּ, פַּרְנְסֵנוּ, וְכַלְכְּלֵנוּ, וְהַרְוִיחֵנוּ, וְהַרְוַח לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ. וְנָא, אַל תַּצְרִיכֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, לֹא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָֹר וָדָם וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם. כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה, הַפְּתוּחָה, הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה, שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד:

בשבת אומרים: רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, הַשַּׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. כִּי יוֹם זֶה גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא לְפָנֶיךָ, לִשְׁבָּת בּוֹ וְלָנוּחַ בּוֹ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ, וּבִרְצוֹנְךָ הָנִיחַ לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, שֶׁלֹּא תְהֵא צָרָה וְיָגוֹן וַאֲנָחָה בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ. וְהַרְאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּנֶחָמַת צִיּוֹן עִירֶךָ, וּבְבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ, כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַיְשׁוּעוֹת וּבַעַל הַנֶּחָמוֹת.

בראש חדש, ביום טוב ובחול המועד אומרים: אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ, וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע, וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וּפִקְדוֹנֵנוּ, וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ, וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ, וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְֹרָאֵל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה, לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם
בראש חדש: רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה.
בראש השנה: הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה.
בסוכות: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה.
בשמיני עצרת: שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הַחַג הַזֶּה.
בפסח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה.
בשבועות: חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה.
זָכְרֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה. וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה. וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים. וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, חוּס וְחָנֵּנוּ וְרַחֵם עָלֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ, כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.

וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלָיִם: אָמֵן.

אם שכח להזכיר שבת או יום טוב ונזכר לפני שהתחיל ברכת הטוב והמטיב, יאמר:
בשבת: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:
ביום טוב: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָּתַן יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה אֶת יוֹם חַג (שם החג).
בראש חדש אם שכח ונזכר לפני שהתחיל ברכת הטוב והמטיב, אינו חוזר.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, אַדִּירֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, גּוֹאֲלֵנוּ, יוֹצְרֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְֹרָאֵל. הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב, וְהַמֵּטִיב לַכֹּל, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב, הוּא מֵטִיב, הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גְמָלָנוּ, הוּא גוֹמְלֵנוּ, הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶוַח, הַצָּלָה וְהַצְלָחָה, בְּרָכָה וִישׁוּעָה, נֶחָמָה, פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה, וְרַחֲמִים, וְחַיִּים וְשָׁלוֹם, וְכָל טוֹב, וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ: אָמֵן.

הָרַחֲמָן, הוּא יִמְלוֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד.
הָרַחֲמָן, הוּא יִתְבָּרֵךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.
הָרַחֲמָן, הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדוֹר דּוֹרִים, וְיִתְפָּאַר בָּנוּ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים, וְיִתְהַדַּר בָּנוּ לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.
הָרַחֲמָן, הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד.
הָרַחֲמָן, הוּא יִשְׁבֹּר עֻלֵּנוּ מֵעַל צַוָּארֵנוּ וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ.
הָרַחֲמָן, הוּא יִשְׁלַח לָנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה בַּבַּיִת הַזֶּה וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו.
הָרַחֲמָן, הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב, וִיבַשֶֹּר לָנוּ בְּשֹוֹרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת.


יאמרו יהי רצון ואפילו אם סמוכים על שלחן אביהם. וגם האב הנסמך על שלחן בניו. גם אשתו תאמר כן. וגם הבנים יאמרו כן על אמם. וגם הבעל על אשתו.
לזכר: יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא יֵבוֹשׁ בַּעַל הַבַּיִת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא. וְיִצְלַח מְאֹד בְּכָל נְכָסָיו וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מוּצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר וְאַל יִשְׁלוֹט שָׂטָן לֹא בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו וְלֹא בְּמַעֲשֵׂי יָדֵינוּ וְאַל יִזְדַקֵּק לֹא לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְבַר הִרְהוּר חֵטְא וַעֲבֵרָה וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
לנקבה: יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא תֵּבוֹשׁ בַּעֲלַת הַבַּיִת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא תִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא. וְתִצְלַח מְאֹד בְּכָל נְכָסֶיהָ וְיִהְיוּ נְכָסֶיהָ וּנְכָסֵינוּ מוּצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר וְאַל יִשְׁלוֹט שָׂטָן לֹא בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיהָ וְלֹא בְּמַעֲשֵׂי יָדֵינוּ וְאַל יִזְדַקֵּק לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְבַר הִרְהוּר חֵטְא וַעֲבֵרָה וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

הָרַחֲמָן, הוּא יְבָרֵךְ אֶת (אָבִי מוֹרִי) בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה, וְאֶת (אִמִּי מוֹרָתִי) בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה, אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם. (ואם סמוך על שלחן עצמו יאמר: הָרַחֲמָן, הוּא יְבָרֵךְ אוֹתִי (וְאָבִי וְאִמִּי) וְאֶת אִשְׁתִּי וְאֶת זַרְעִי וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לִי), אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, בַּכֹּל, מִכֹּל, כֹּל, כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ כֻּלָּנוּ יַחַד, בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה, וְנֹאמַר אָמֵן.

בַּמָּרוֹם יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת, שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם, וְנִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ, וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ, וְנִמְצָא חֵן וְשֵֹכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם.


בשבת: הָרַחֲמָן, הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.
בראש חדש: הָרַחֲמָן, הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה.
בראש השנה: הָרַחֲמָן, הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה.
בסוכות: הָרַחֲמָן, הוּא יָקִים לָנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפָלֶת.
ביום טוב: הָרַחֲמָן, הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב.

הָרַחֲמָן, הוּא יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. מַגְדִּיל (ביום שיש בו מוסף ובמוצאי שבת אומרים: מִגְדּוֹל) יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ, וְעֹשֶֹה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ, לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם: עֹשֶֹה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶֹה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל יִשְֹרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְראוּ אֶת יְיָ קְדֹשָׁיו, כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו: כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ, וְדֹרְשֵׁי יְיָ לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב: הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וּמַשְֹבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן: בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּייָ, וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ: נַעַר הָיִיתִי, גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב, וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם: יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

סדר שבע ברכות

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר הָאָדָם:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ, וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, יוֹצֵר הָאָדָם:
שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל הָעֲקָרָה, בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּשִׂמְחָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ:
שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים, כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, חָתָן וְכַלָּה, גִּילָה רִנָּה, דִּיצָה וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחֲוָה, וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת, מְהֵרָה יְיָ אֱלֹהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן, וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם, וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׂמֵּחַ חָתָן עִם הַכַּלָּה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן:
מִזְמוֹר לְדָוִד יְהֹוָה רֹעִי לֹא אֶחְסָר: בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל-מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי: נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי-צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ: גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא-אִירָא רָע כִּי-אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי: תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה: אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל-יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית-יְהֹוָה לְאֹרֶךְ יָמִים:

לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל-גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי-תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר. וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ:

גָּבְרוּ חֲסָדָיו עָלֵינוּ, וְלֹא כָלוּ רַחֲמָיו מִמֶּנוּ: וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהֹוָה:

כשסועדים ג' אנשים או יותר מצוה לזמן:
המברך אומר: נְבָרֵךְ (בעשרה מוסיפים: לֵאלֹהֵינוּ) (בימי המשתה מוסיפים: שֶׁהַשִּׂמְחָה בִמְעוֹנוֹ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ.
המסובין עונים: בָּרוּךְ (בעשרה מוסיפים: לֵאלֹהֵינוּ) (בימי המשתה מוסיפים: שֶׁהַשִּׂמְחָה בִמְעוֹנוֹ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:
והמברך חוזר.

כשאין מזמנים פותחים בפסוק זה: אֲבָרְכָה אֶת-יְהֹוָה בְּכָל-עֵת. תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶך הָעוֹלָם הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוֹב בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְטוּבוֹ הַגָּדוֹל לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יְחַסֵּר לָנוּ לְעוֹלָם וָעֶד.כִּי הוּא זָן וּמֵזִין וּמְפַרְנֵס לַכֹּל. כָּאָמוּר פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ וּמַשׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן: וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בִּרְיוֹתָיו אֲשֶר בָּרָא. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הַזָן בְּרַחֲמָיו אֶת הַכֹּל:

נוֹדֶה לָךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וּנְבָרֶכְךָ מַלְכֵּנוּ כִּי הִנְּחֲלְתָּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה בְּרִית וְתוֹרָה, וְעַל שֶהוֹצֵאְתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִּיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים, וְעַל תּוֹרָתָךְ שֶלִימַדְתָנוּ וְעַל חוּקֵי רְצוֹנָךְ שֶהוֹדַעְתָנוּ.

בחנוכה אומרים: עַל הַנִּסִּים וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַפְּדוּת וְעַל הַפֻּרְקָן שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה. בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמֻנַּאי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרִשְׁעָה עַל עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל לְבַטְּלָם מִתּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. וְדַנְתָּ אֶת דִּינָם וְרַבְתָּ אֶת רִיבָם. וְנָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. וּמָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וּפוֹשְׁעִים בְּיַד עוֹשֵׂי תוֹרָתֶךָ. וְעָשִֹיתָ לְךָ שֵׁם גָּדוֹל בְּעוֹלָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשְרָאֵל עָשִׂיתָ פֶלֶא וְנִסִּים. כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת, כָּךְ עֲשֵׂה עִמָּנוּ נִסִּים וּגְבוּרוֹת בָּעֵת וּבָעוֹנָה הַזֹּאת.
בפורים אומרים: עַל הַנִּסִּים וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה. בִּימֵי מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר כְּשֶׁעָמַד הָמָן הָרָע עַל עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל וּבִקֶּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד וּשְׁלָלָם לָבוֹז. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם וְדַנְתָּ אֶת דִּינָם. וְרַבְתָּ אֶת רִיבָם. וְנָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. וְהֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וַהֲשֵׁבוֹתָ לוֹ גְמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ. וְעָשִׂיתָ לְךָ שֵׁם גָּדוֹל בְּעוֹלָמֶךָ וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ פֶלֶא וְנִסִּים. כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּהֶם פֶּלֶא וְנִסִּים, כָּךְ עֲשֵׂה עִמָּנוּ נִסִּים וּגְבוּרוֹת בָּעֵת וּבָעוֹנָה הַזֹּאת.
ואם לא אמר על הניסים ונזכר אחר ברכת על הארץ ועל המזון יאמר אותו בהרחמן אלא שמתחיל: הָרַחֲמָן יַעֲשֶׂה לָנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמָן הַזֶּה: בִּימֵי וכו'

וְעַל כֻּלָם, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, אָנוּ מוֹדִים לָךְ, וּמְבָרְכִים אֶת שְמָךְ כָּאָמוּר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלוֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן:

רַחֵם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, עָלֵינוּ וְעַל יִשְרָאֵל עַמָּךְ, וְעַל יְרוּשָלַיִם עִירָךְ, וְעַל צִיּוֹן מִשְכַּן כְּבוֹדָךְ, וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָדוֹשׁ, שְׁנִקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִיחָךְ, תַּחְזִיר לִמְקוֹמָה בְּיָמֵינוּ:


בשבת מוסיף רצה:
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַמָּנוֹחַ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה. נִשְׁבּוֹת בּוֹ וְנָנוּחַ בּוֹ כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ. וְאַל תְּהִי צָרָה וְיָגוֹן בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ. ע"כ

בראש חודש וביום טוב ובחול המועד מוסיף יעלה ויבוא:
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַעֲלֶה וְיָבֹא יַגִּיעַ יֵרָאֶה יֵרָצֶה יִשָּׁמַע יִפָּקֵד יִזָּכֵר לְפָנֶיךָ זִכְרוֹנֵנוּ, זִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ. זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. זִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ. זִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים.
בראש חודש: בְּיוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה.
בפסח: בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה.
בחו"מ פסח: בְּיוֹם מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה בְּיוֹם מוֹעֵד חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה.
בשבועות: בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה בְּיוֹם חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה.
בראש השנה: בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה.
בסוכות: בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה בְּיוֹם חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה.
בחו"מ סוכות: בְּיוֹם מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה בְּיוֹם מוֹעֵד חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה.
בשמיני עצרת: בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה בְּיוֹם חַג שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הַזֶּה.
לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה. פָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה. הוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּנוּ וְרַחֵם עָלֵינוּ. וּמַלְּטֵנוּ בוֹ מִכָּל-צָרָה וְיָגוֹן וְשַׂמְּחֵנוּ בוֹ שִׂמְחָה שְׁלֵמָה. כִּי אֵל מֶלֶךְ רַחוּם וְחַנּוּן אָתָּה. ע"כ

וּבְנֵה אֶת יְרוּשָלַיִם עִירָךְ (בְּקָרוֹב), כַּאֲשֶר דִּבַּרְתָּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלַיִם המברך אומר בלחש: אָמֵן.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, אַדִּירֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵטִיב, שֶׁבְּכֹל יוֹם וָיוֹם הוּא גּוֹמְלֵנוּ. חֵן וְחֶסֶד וְרַחֲמִים וְכָל טוֹב (י"א: טוּב)

הָרַחֲמָן יִשְׁתַּבַּח לְדוֹרֵי דוֹרִים:
הָרַחֲמָן יִתְפָּאֵר לְנֵצַח נְצָחִים:
הָרַחֲמָן יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד:
הָרַחֲמָן יְזַכֵּנוּ לִיְמוֹת הַמָשִיחַ וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

ברכת האורח הקצרה:
הָרַחֲמָן יְבָרֵךְ בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה, הָרַחֲמָן יְיַשֵּׁר אֹרְחוֹתָיו, הָרַחֲמָן יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכָיו, הָרַחֲמָן מִכָּל צָרָה וָנֶזֶק יַצִּילֵהוּ, (הָרַחֲמָן יִפְתַּח לֵב בְּנוֹ (בָּנָיו) לְתַלְמוּד תּוֹרָתוֹ. הָרַחֲמָן יְגַדְּלֵהוּ (יְגַדְּלֵם) לַעֲבוֹדָתוֹ וּלְיִרְאָתוֹ).
הָרַחֲמָן יְבָרֵךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה וִיסַדֵּר בּוֹ כָּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם וְיִהְיֶה כְּשֻׁלְחָנוֹ שֶׁלּ אַבְרָהָם אָבִינוּ, כָּל רָעֵב מִמֶּנּוּ יֹאכֵל וְכָל צָמֵא מִמֶּנּוּ יִשְׁתֶּה. וְאַל יֶחְסַר מִמֶּנּוּ כָּל טוֹב לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, אָמֵן. הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת וּבַעַל הַסְּעֻדָּה הַזֹּאת, הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, בְּבָנִים שֶׁיִּחְיוּ וּבִנְכָסִים שֶׁיִּרְבּוּ. בָּרֵךְ יְיָ חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה, וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר, וְאַל יִזְדַּקֵּק לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְּבַר חֵטְא וְהִרְהוּר עָוֹן, שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ כָּל הַיָּמִים בְּעֹשֶׁר וְכָבוֹד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, לֹא יֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
ברכת האורח הארוכה:
הָרַחְמָן יְבָרְכֵנוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמֶּנּו אִישׁ בִּשְׁמוֹ. וְעוֹד אֱלֹהִים יְבָרֵךְ וְיִשְׁמוֹר וְיִסעוֹד וְיַפְרֶה וְיַרְבֶּה וְיַשְׁתִּיל וְיַעְשִׁיר וִיתַקֵּן וִיחַלֵּץ וִיחַיֶּה וְיַאֲרִיךְ אֶת יְמֵי מֹרֵנוּ וְרַבֵּינוּ (ועונים: אַתָּה מָר וְרָב) בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וּבַעַל הַסְּעוֹדָה הַזֹּאת (אם יש חתן מוסיף: וְרִבִּי הֶחָתָן הַזֶּה) אֱלֹהִים יְבָרֵךְ אוֹתוֹ וְעֶזְרוֹ (אוֹתָם וְעֶזְרֵיהֶם) וְאֶחָיו וּבָנָיו וּקְרוֹבָיו וְדוֹרְשֵׁי טוֹבָתוֹ וְדוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמוֹ כֻּלָּם יִתְבָּרְכוּ. (ועונים: אָמֵן. וְאַתָּה תִּתְבָּרַךְ) גַּם יִתְבָּרְכוּ הַכֹּל,בִּמְאֹד מְאֹד, בְּהוֹן בְּעוֹשֶׁר בְּחָכְמָה מוּפְלָאָה בְּחִלּוּץ עֲצָמוֹת בְּבָנִים וּבָנוֹת: בַּבָּנִים שֶׁיִּהְיוּ עוֹסְקֵי בַּתּוֹרָה וּמְקַיְּמֵי מִצְוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, וּבַבַּנוֹת שֶׁלֹּא יָמוּתוּ וּבִנְכָסִים מְרוּבִּים שֶׁלֹּא יִתַּמּוּ. וּבַעֹושֶׁר וְבַכָּבוֹד שֶׁלֹּא יִכְלֶה: (ועונים: אָמֵן. וְאַתָּה לֹא תִכְלֶה מִכָּל טוּב). וְהַשֻּׁלְחָן הַזֶּה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו וְכוֹס שֶׁשָּׁתִינוּ בּוֹ יְהֶא מְעוּדָּן, מְדוּשָּׁן, מְפוּתְבָּג, מְבוֹרָךְ מָלֵא כָּל טוֹבָה, כְּשֻׁלְחָנוֹ שֶׁלְּאַבְרָהָם אָבִינוּ אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ הַמָּקוֹם בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל, וְכֵן יְהִי רָצוֹן: (ועונים: יְהִי רָצוֹן)
יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַתָּה מוֹרֵנוּ וְרַבֵּינוּ בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וּבַעַל הַסְּעוֹדָה הַזֹּאת (אם יש חתן מוסיף: וְרִבִּי הֶחָתָן הַזֶּה) שֶׁלֹּא תֵבוֹשׁ בָּנוּ, וְלֹא נֵבוֹשׁ בָּךְ. לֹא תֵבוֹשׁ בְּרֵאשִׁיתְךָ וְלֹא תִכָּלֵם בְּאַחֲרִיתְךָ. אַחֲרִיתְךָ תִהְיֶה לְדוֹרֵי דוֹרִים. נְכָסֶיךָ יִהְיוּ מוּצָלִים מַצְלִיחִים מַשְׁבִּיחִים קְרוֹבִים לָעִיר וְאַל יִמְשׁוֹל הַשָּׂטָן. (ועונים: וּבְךָ לֹא יִמְשׁוֹל) וְאַל יִזְדַּקֵק לֹא בְמַעֲשֶׂיךָ וְלֹא בְמַעֲשֵׂינוּ וְלֹא בְמַעֲשֵׂי עַמּוֹ כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְאַל יוּשַׂם (ועונים: וּבְךָ לֹא יוּשַׂם) לֹא לְפָנֶיךָ וְלֹא לְפָנֵינוּ וְלֹא לִפְנֵי כָל עַמּוֹ בֵית יִשְׂרָאֵל שׁוּם דָּבָר רָע וְהִרְהוּר עֲבֵירָה וְחֵטְא וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם אֲבָל תִּזְכּוּ. (ועונים: אָמֵן. וְאַתָּה תִּזְכֶּה) תִּזְכּוּ כֻּלְּכֶם וְגַם אֲנִי הַקַּל וְהַצָּעִיר אֶזְכֶּה עִמָּכֶם לִרְאוֹת בְּבִנְיָנָהּ שֶׁלִּירוּשָׁלַיִם חֲבֵרִים מוּצָלִים מוּצְלָחִים כְּבַתְּחִלָּה מִמָּרוֹם יְלַמְּדוּ עֲלֵיכֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת (ועונים: וְעָלֶיךָ יְלַמְּדוּ זְכוּת) מִמָּרוֹם יִשְלַח הָאֵל אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וִיבָרֵךְ אֶת-לַחְמְךָ וְאֶת-מֵימֶיךָ כִּדְכַּתִיב וַעֳבַדְתֶּם אֵת יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ וְאֶת-מֵימֶיךָ וַהֲסִירֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ (ועונים: וְהֵסִיר יְהוָֹה מִמְּך כָּל חוֹלִי) וְנֶאֱמָר לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת-מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא (ועונים: יְמַלֵּא יְהֹוָה כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ לְטוֹבָה) יְמַלֵּא יְהֹוָה כָּל מִשְׁאֲלוֹתֵיכֶם לְטוֹבָה וְעוֹד כְּלַלְכֶם רִבּוֹתַי הַמְּסוּבִּין כָּאן תִּתְבָּרְכוּ בֵּאלֹהֵי אָמֵן, תִּוָשֵׁעוּ, תִּפָּדוּ, (ועונים: תִּתְבָּרֵךְ, תִּוָּשַׁע, תִּפָּדֶה וכו עד הסוף) תּוּצָלוּ, תְּעוּטָּרוּ, תְּמוּגָּנוּ, תְּכוּלְכָּלוּ, תַּצְלִיחוּ, תַּשְׂכִּילוּ, תַּעֲנוּ, וְאַעַן עִמָּכֶם שְׁבָח לְבוֹרֵא עוֹלָם. בָּרוּךְ יְהוָֹה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.

(בשבת, יו"ט, חוה"מ, חנוכה ופורים אומר: מִגְדּוֹל) מַגְדִּיל יְשוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם: כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדוֹרְשֵׁי יְהֹוָה לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב: הוֹדוּ לַיְהֹוָה כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (בָּרוּךְ הָאֵל הַמּוֹשִׁיעַ)

יש מוסיפים: מַה שֶּׁאָכַלְנוּ יִהְיֶה לְשָׂבעָה. (אָמֵן) וּמַה שֶּׁשָּׁתִינוּ יִהְיֶה לִרְפוּאָה. (אָמֵן) וּמַה שֶּׁהוֹתַרְנוּ יִהְיֶה לִבְרָכָה. (אָמֵן) כְּדִכְתִּיב וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר יְהֹוָה: בְּרוּכִים אַתֶּם לַיְהֹוָה עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיְהֹוָה וְהָיָה יְהֹוָה מִבְטַחוֹ: יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם: חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים לַיְהֹוָה: בִּטְחוּ בַיְהֹוָה עֲדֵי עַד כִּי בְיָהּ יְהֹוָה צוּר עוֹלָמִים: וְהַבּוֹטֵחַ בַּיְהֹוָה חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ.

ומברכים על הכוס: סַבְרֵי מָרַנַן.
ועונים השומעים: לְחַיֵי
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,בּוֹרֵא פְרִי הַגָּפֶן:
יש נוהגים לומר כאן מזמור זה: לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר . אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה . לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ . יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם . יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישׂר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה . יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם . אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ . יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:

אֲבָרְכָה אֶת יְהֹוָה בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי: סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע . אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר . כִּי זֶה כָּל הָאָדָם: וַיְדַבֵּר אֵלַי, זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהֹוָה:


יש נוהגים לומר לשם יחוד זה: לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ . בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ . לְיַחֲדָא שֵׁם י"ה בּו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל-יִשְׂרָאֵל . עַל-יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעְלָם . הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן . שֶׁנֶּאֱמַר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ . וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

זימון
אם המסובין שלשה או יותר יאמר המברך: בִּרְשׁוּת מַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא.
(בשבת מוסיפין: וּבִרְשׁוּת שַׁבָּת מַלְכְּתָא.) (ביו"ט: וּבִרְשׁוּת הַחַג הַקָּדוֹש הַזֶּה.) (בסוכות מוסיפין: וּבִרְשׁוּת שִׁבְעָה אֻשְׁפִּזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין . וּבִרְשׁוּת [ביום א' של סוכות: אַבְרָהָם. ביום ב' של סוכות: יִצְחָק. וכו'] ע"ה אֻשְׁפִּיזָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא.)
(
יש מוסיפים: וּבִרְשׁוּת אָבִי מָרִי או וּבִרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי . וּבִרְשׁוּת כָּל-הַמְּסוּבִּים כָּאן כָּל-אֶחָד וְאֶחָד לְפִי כְּבוֹדוֹ וּמַעֲלָתוֹ.)
וּבִרְשׁוּתְכֶם הַב לָן וְנַבְרֵיךְ.
ועונין המסובין: נְבָרֵךְ.
וחוזר המברך: נְבָרֵךְ (בעשרה מוסיפים: אֱלֹהֵינוּ) (בשבע ימי המשתה מוסיפים: שֶׁהַשִּׂמְחָה בִמְעוֹנוֹ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ.
ועונין המסובין: בָּרוּךְ (בעשרה מוסיפים: אֱלֹהֵינוּ) (בשבע ימי המשתה מוסיפים: שֶׁהַשִּׂמְחָה בִמְעוֹנוֹ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד חָיִינוּ.
וחוזר המברך: בָּרוּךְ (בעשרה מוסיפים: אֱלֹהֵינוּ) (בשבע ימי המשתה מוסיפים: שֶׁהַשִּׂמְחָה בִמְעוֹנוֹ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד חָיִינוּ.

בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְמוֹ וּבָרוּךְ זִכְרוֹ לְעוֹלְמֵי עַד.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם (הַזָנֵנוּ וְלֹא מִמַעֲשֵׂינוּ . הַמְפַרְנְסֵנוּ וְלֹא מִצִדְקוֹתֵינוּ . הַמַעֲדִיף טוּבוֹ עָלֵינוּ) הַזָּן אוֹתָנוּ וְאֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד בְּרֵיוַח וּבְרַחֲמִים . הוּא נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ . וְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד . כִּי הוּא זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל . וְשֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ לַכֹּל . וְהִתְקִין מִחְיָה וּמָזוֹן לְכָל בִּרְיּוֹתָיו . אֲשֶׁר בָּרָא בְּרַחֲמָיו וּבְרוֹב חֲסָדָיו כָּאָמוּר פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן . בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַזָּן (בְּרַחֲמָיו) אֶת הַכֹּל:

(עַל אַרְצֵנוּ וְעַל נַחֲלַת אֲבוֹתֵינוּ) נוֹדֶה לְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה בְּרִית וְתוֹרָה חַיִּים וּמָזוֹן . עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִמַּדְתָּנוּ וְעַל חֻקֵּי רְצוֹנְךָ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ . וְעַל חַיִּים וּמָזוֹן שֶׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ:


בחנוכה ופורים אומרים: עַל הַנִּיסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.
לחנוכה: בִּימֵי מַתָּתְיָה בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְשַׁכְּחָם מִתּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ,וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם . רַבְתָּ אֶת רִיבָם . דַּנְתָּ אֶת דִּינָם . נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם . מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים . וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים . וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים . וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים . וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ . וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה . וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ . וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ . וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ . וְקָבְעוּ שְׁמוֹנָה יָמִים אֵלּוּ חֲנֻכָּה אֵלּוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדָאָה . וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת,וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה:
לפורים: בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה . כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע . בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז . וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ . וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ . וַהֲשֵׁבוֹתָ לוֹ גְמוּלוֹ בְּרֹאשׁוֹ . וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ . וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת . וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה:
ואם לא אמר על הניסים ונזכר אחר שסיים ברכת על הארץ ועל המזון יאמר אותו בהרחמן: הָרַחֲמָן הוּא יַעֲשֶׂה לָנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ בַיָּמִים הָהֵם בַזְמַן הַזֶה: בִימֵי וכו'.

וְעַל הַכֹּל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אָנוּ מוֹדִים לָךְ . וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ כָּאָמוּר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבַעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה
(ומוזגין את הכוס כשאומרים על הארץ הטובה) אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן:

רַחֵם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ . וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ . וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ . וְעַל הֵיכָלָךְ . וְעַל מְעוֹנָךְ . וְעַל דְּבִירָךְ . וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו . אָבִינוּ.רְעֵנוּ . זוּנֵנוּ . פַּרְנְסֵנוּ . כַלְכְּלֵנוּ . הַרְוִיחֵנוּ . הַרְוַח לָנוּ מְהֵרָה מִכָּל-צָרוֹתֵינוּ . וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם . וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם . (שֶׁמַּתְּנָתָם מְעוּטָה וְחֶרְפָתָם מְרֻבָּה) . אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה . הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה . שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא . וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ תַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ:

בשבת אומרים: רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְּׁבִיעִי . הַשַׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָדוֹשׂ הַזֶּה . כִּי יוֹם זֶה גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא מִלְּפָנֶיךָ . נִשְׁבּוֹת בּוֹ וְנָנוּחַ בּוֹ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת חֻקֵּי רְצוֹנֶךָ . וְאַל תְּהִי צָרָה וְיָגוֹן בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ . וְהַרְאֵנוּ בְּנֶחָמַת צִיּוֹן בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ . כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַנֶּחָמוֹת . וְאַף עַל פִּי שֶׁאָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ חָרְבַּן בֵּיתְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ לֹא שָׁכַחְנוּ . אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ לָנֶצַח וְאַל תִּזְנָחֵנוּ לָעַד . כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה:

בראש חודש, ביום טוב ובחול המועד אומרים: אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַעֲלֶה וְיָבֹא יַגִּיעַ יֵרָאֶה וְיֵרָצֶה יִשָּׁמַע יִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ . זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְֹרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים . בְּיוֹם:
בר"ח: רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה.
בפסח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם (ביום טוב מוסיפים: טוֹב) מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה.
בשבועות: חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה.
בסוכות: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם (ביום טוב מוסיפים: טוֹב) מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה.
בשמיני עצרת: שְׁמִינִי חַג עֲצֶרֶת הַזֶּה בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה.
בראש השנה: הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה.
לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ . זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה . וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה . וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים . בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים . חוּס וְחָנֵּנוּ וַחֲמוֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ . וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ . כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:
ע"כ

וְתִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.

ואם שכח להזכיר שבת או יום טוב, אם נזכר קודם שהתחיל ברכת הטוב והמטיב יאמר:
- בשבת: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶנָּתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית,בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.
- ביום טוב: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶנָּתַן יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה אֶת יוֹם חַג (שם החג) הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְמַנִּים.
ואם הוא שבת ביום טוב או ראש חודש כולל את שניהם בברכה אחת, ואם התחיל ברכת הטוב והמטיב וקל וחומר אם סיים ברכת המזון (מלבד סעודה שלישית) יחזור לראש.
בראש חודש אם שכח "אלהינו" ולא התחיל ברכת הטוב והמטיב יאמר: בָּרוּךְ שֶנָּתַן רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן. בלא הזכרת שם ומלכות. ואם התחיל ברכת הטוב והמטיב אין מחזירין אותו אלא כוללו בהרחמן כמו על הניסים.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו בִּנְיַן יְרוּשָׁלַיִם (
ובלחש: אָמֵן) (בְּחַיֵּינוּ וּבְחַיֵּי כָּל קְהַל בֵּית יִשְׂרָאֵל תִּבָּנֶה עִיר צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְתִכּוֹן עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ בִירוּשָׁלַיִם, וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵב בְּקָרוֹב כְּבָרִאשׁוֹנָה.)

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם לָעַד הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, גּוֹאֲלֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל, הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכֹּל, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב לָנוּ, הוּא מֵיטִיב לָנוּ, הוּא יֵיטִיב לָנוּ, הוּא גְמָלָנוּ, הוּא גוֹמְלֵנוּ, הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְרֵיוַח וְהַצָּלָה וְכָל טוֹב.

הָרַחְמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ.
הָרַחְמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.
הָרַחְמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בָּנוּ לְדוֹר דּוֹרִים.
הָרַחְמָן הוּא קֶרֶן לְעַמּוֹ יָרִים.
הָרַחְמָן הוּא יִתְפָּאַר בָּנוּ לָנֶצַח נְצָחִים.
הָרַחְמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד וְלֹא בְבִזּוּי בְּהֶתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר בְּנַחַת וְלֹא בְצַעַר בְּרֵיוַח וְלֹא בְּצִמְצוּם.
הָרַחְמָן הוּא יִתֵּן שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ.
הָרַחְמָן הוּא יִשְׁלַח בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ.
הָרַחְמָן הוּא יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֵינוּ.
הָרַחְמָן הוּא יִשְׁבֹּר עֹל הַגּוֹיִם מְהֵרָה מֵעַל צַוָּארֵנוּ.
הָרַחְמָן הוּא יוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ.
הָרַחְמָן הוּא יִרְפָּאֵנוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה, רְפוּאַת הַנֶּפֶש רְפוּאַת הַגּוּף וּרְפוּאַת הַנְּשָׁמָה.
הָרַחְמָן הוּא יִפְתַּח לָנוּ אֶת יָדוֹ הָרְחָבָה.
הָרַחְמָן הוּא יְבָרֵךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמֶּנּוּ בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ יַחַד בְּרָכָה שְׁלֵמָה וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן.
הָרַחְמָן הוּא יִפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ.

בשבת: הָרַחְמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.
בראש חודש: הָרַחְמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הָחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה.
ביום טוב: הָרַחְמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב.
בשלש רגלים: הָרַחְמָן הוּא יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם.
בסכות: הָרַחְמָן הוּא יָקִים לָנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת.
בר"ה: הָרַחְמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה.

הָרַחְמָן הוּא יִטַּע תּוֹרָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּנוּ וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא.

ברכת האורח: הָרַחְמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו, וִיסַדֵּר בּוֹ כָּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם וְיִהְיֶה כְשֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ כָּל רָעֵב מִמֶּנּוּ יֹאכֵל וְכָל צָמֵא מִמֶּנּוּ יִשְׁתֶּה, וְאַל יֶחְסַר מִמֶּנּוּ כָּל טוּב לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. הָרַחְמָן הוּא יְבָרֵךְ בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה, וּבַעַל הַסְּעֻדָה הַזֹּאת, הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, בְּבָנִים שֶׁלֹּא יָמוּתוּ וּבִנְכָסִים שֶׁלֹּא יִתַמּוּ, בָּרֵךְ יְהֹוָה חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה וְיִהְיוּ נְכָסָיו מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר, וְאַל יִזְדַּקֵּק לְפָנָיו שׁוּם חֵטְא וְהִרְהוּר עָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ כָּל הַיָּמִים בְּעֹשֶׁר וְכָבוֹד עַד עוֹלָם, לֹא יֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

בסעודת המילה מוסיף: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַיֶּלֶד הַנּוֹלָד וּכְשֵׁם שֶׁזִּכָּהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָמִילָה כָּךְ יְזַכֵּהוּ לִכָּנֵס לַתּוֹרָה לְחֻפָּה וּלְמִצְוֹת וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן (הָרַחְמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַסַּנְדָּק וְהַמּוֹהֵל וּשְׁאַר הַמִּשְׁתַּדְּלִים בַּמִּצְוָה, הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם).

בסעודת החתן מוסיף: הָרַחְמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הֶחָתָן וְהַכַּלָּה בְּבָנִים זְכָרִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. הָרַחְמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת כָּל הַמְּסֻבִּין בַּשֻּׁלְחָן הַזֶּה וְיִתֵּן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְׁאֲלוֹת לִבָּם לְטוֹבָה.

הָרַחְמָן הוּא יְחַיֵּינוּ וִיזַכֵּנוּ וִיקָרְבֵנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא,
(ביום שיש בו מוסף אומרים: מִגְדּוֹל) מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם. כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדוֹרְשֵׁי יְהֹוָה לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב. נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם. כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה. מַה שֶּׁאָכַלְנוּ יִהְיֶה לְשָׂבְעָה, וּמַה שֶּׁשָּׁתִינוּ יִהְיֶה לִרְפוּאָה, וּמַה שֶּׁהוֹתַרְנוּ יִהְיֶה לִבְרָכָה, כְּדִכְתִיב וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר יְהֹוָה. בְּרוּכִים אַתֶּם לַייָ עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּייָ וְהָיָה יְהֹוָה מִבְטַחוֹ. יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן.
גם כאשר אדם אוכל ושבע, עליו לזכור את החורבן ואת הצורך בתיקון העולם. משום כך נוהגים לומר ביום חול קודם ברכת המזון מזמור זה (סידור השל"ה):
עַל-נַהֲרוֹת בָּבֶל . שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם-בָּכִינוּ . בְּזָכְרֵנוּ אֶת-צִיּוֹן . עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ . כִּנֹּרוֹתֵינוּ . כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי-שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה . שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן . אֵיךְ נָשִׁיר אֶת-שִׁיר-יְהוָה עַל אַדְמַת נֵכָר . אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם . תִּשְׁכַּח יְמִינִי . תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי . אִם-לֹא אַעֲלֶה אֶת-יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי . זְכֹר יְהוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם . הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ . בַּת-בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה: אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם-לָךְ אֶת-גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ . אַשְׁרֵי . שֶׁיֹּאחֵז . וְנִפֵּץ אֶת-עֹלָלַיִךְ אֶל-הַסָּלַע:

בשבתות ובימים טובים, שאין מתאבלים בהם על החורבן, נוהגים לומר מזמור זה (שם):
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת . בְּשׁוּב יְהֹוָה אֶת-שִׁיבַת צִיּוֹן . הָיִינוּ כְּחֹלְמִים . אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה . אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם . הִגְדִּיל יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת עִם-אֵלֶּה . הִגְדִּיל יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ . הָיִינוּ שְׂמֵחִים . שׁוּבָה יְהֹוָה אֶת-שְׁבִיתֵנוּ . כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב . הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ . הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע . בֹּא-יָבֹא בְרִנָּה . נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
יש נוהגים להוסיף פסוקים אלה, שלדעת האר"י הם פתיחה לברכת המזון:
תְּהִילַּת יהוה יְדַבֶּר פִּי . וִיבָרֵךְ כָּל-בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד . וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם . הַלְלוּיָה . הוֹדוּ לַיהוה כִּי-טוֹב . כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ . מִי יְמַלֵּל גְבוּרוֹת יהוה . יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִילָּתוֹ:

סדר הזימון:
שלושה שאכלו כאחד חייבים לזמן (משנה, ברכות מה ע"א). אם עשרה אכלו יחד, מזכירים את השם בזימון.
המזמן אומר: רַבּוֹתַי,נְבָרֵךְ.
המסובין: יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם.
המזמן חוזר: יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה-וְעַד- עוֹלָם. בִּרְשׁוּת (אָבִי מוֹרִי/אִמִּי מוֹרָתִי/כֹּהֲנִים/מוֹרֵנוּ הָרַב/בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה/בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה) מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי נְבָרֵךְ (במניין: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ.
המסובין: בָּרוּךְ (במניין: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.
מי שלא אכל אומר: בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ שְמוֹ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד.
המזמן חוזר: בָּרוּךְ (במניין: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.

זימון לסעודת שבע ברכות
המזמן נוטל את כוס היין בידו ואומר:
רַבּוֹתַי,נְבָרֵךְ. המסובין:יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם. המזמן חוזר: יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם.
דְּוַי הָסֵר וְגַם חָרוֹן וְאָז אִלֵּם בְּשִׁיר יָרֹן. נְחֵנוּ בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק שְׁעֵה בִּרְכַּת בְּנֵי אַהֲרֹן.
בִּרְשׁוּת(אָבִי מוֹרִי/אִמִּי מוֹרָתִי/כֹּהֲנִים/מוֹרֵנוּ הָרַב/בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה/בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה)מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי נְבָרֵךְ אֱלֹהֵינוּ שֶהַשִּׂמְחָה בִמְעוֹנוֹ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ.
המסובין:בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁהַשִּׂמְחָה בִמְעוֹנוֹ, שֶאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.
המזמן:בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁהַשִּׂמְחָה בִמְעוֹנוֹ, שֶאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְמוֹ.
זימון לברית מילה המזמן אומר:רַבּוֹתַי,נְבָרֵךְ.
המסובין:יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
והמזמן חוזר: יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
המזמן ואחריו המסובין:נוֹדֶה לְשִׁמְךָ בְּתוֹךְ אֱמוּנַי,בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהֹוָה.
המזמן:בִּרְשׁוּת אֵל אָיֹם וְנוֹרָא מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָרָה אֵל נֶאֱזָר בִּגְבוּרָה אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְהֹוָה. נוֹדֶה לְשִׁמְךָ
המזמן:בִּרְשׁוּת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה טְהוֹרָה הִיא וְגַם פְּרוּשָׁה צִוָּה לָנוּ מוֹרָשָׁה מֹשֶה עֶבֶד יְהֹוָה. נוֹדֶה לְשִׁמְךָ
המזמן:בִּרְשׁוּת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶקְרָא לֵאלֹהֵי הָעִבְרִיִּים אֲהוֹדֶנּוּ בְּכָל אִיִּים אֲבָרְכָה אֶת יְהֹוָה. נוֹדֶה לְשִׁמְךָ
המזמן:בִּרְשׁוּת מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי אֶפְתְּחָה בְּשִׁיר פִּי וּשְׂפָתַי וְתֹאמַרְנָה עַצְמוֹתַי בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהֹוָה. נוֹדֶה לְשִׁמְךָ המזמן אומר:בִּרְשׁוּת מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי נְבָרֵךְ (במניין:אֱלֹהֵינוּ)שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ.
המסובין: בָּרוּךְ(במניין:אֱלֹהֵינוּ)שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.
המזמן חוזר: בָּרוּךְ(במניין:אֱלֹהֵינוּ)שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְמוֹ.
ברכת הזן בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ,בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים הוּא נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָֹר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל,תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל.כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל וּמֵטִיב לַכֹּל וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא.כָּאָמוּר,פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן.בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה,הַזָּן אֶת הַכֹּל.
ברכת הארץ נוֹדֶה לְּךָ,יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָֹרֵנוּ וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ וְעַל חֻקֶּיךָ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ וְעַל חַיִּים חֵן וָחֶסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּנוּ וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ תָּמִיד בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה.
בחנוכה: וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹ¬ת וְעַל הַנֶּחָמוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִֹיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה:
לחנוכה: בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנַאי וּבָנָיו,כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְֹרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ,וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם,רַבְתָּ אֶת רִיבָם,דַּנְתָּ אֶת דִּינָם,נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם,מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים,וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים,וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים,וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים,וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ,וּלְךָ עָשִֹיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶךָ,וּלְעַמְּךָ יִשְֹרָאֵל עָשִֹיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה,וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ,וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ,וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ,וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ,וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ,לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:וממשיך 'וְעַל הַכֹּל'.
בפורים: בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה,כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע,בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד,בִּשְׁלֹשָׁה עָשָֹר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָֹר,הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר,וּשְׁלָלָם לָבוֹז,וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ,וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ,וַהֲשֵׁבוֹתָ לּוֹ גְּמוּלוֹ בְּרֹאשׁוֹ,וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ. וממשיך 'וְעַל הַכֹּל'.
וְעַל הַכֹּל,יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד כַּכָּתוּב.וְאָכַלְתָּ וְשָֹבָעְתָּ,וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ,בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה,עַל הָאָרֶץ וְעַל-הַמָּזוֹן.
ברכת ירושלים רַחֵם נָא,יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְֹרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו,אֱלֹהֵינוּ,אָבִינוּ,רְעֵנוּ זוּנֵנוּ פַּרְנְסֵנוּ וְכַלְכְּלֵנוּ וְהַרְוִיחֵנוּ,וְהַרְוַח לָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ,וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ,יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לֹא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָֹר וָדָם וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה,הַפְּתוּחָה. הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד.
בשבת: רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ,יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ,בְּמִצְוֹתֶיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְּׁבִיעִי הַשַּׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ הַזֶּה כִּי יוֹם זֶה גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא לְפָנֶיךָ לִשְׁבָּת בּוֹ,וְלָנוּחַ בּוֹ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ וּבִרְצוֹנְךָ הָנִיחַ לָנוּ,יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ שֶׁלֹּא תְהֵא צָרָה וְיָגוֹן וַאֲנָחָה בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ וְהַרְאֵנוּ,יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ,בְּנֶחָמַת צִיּוֹן עִירֶךָ וּבְבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַיְשׁוּעוֹת וּבַעַל הַנֶּחָמוֹת.
בחגים,בחול המועד ובראש חדש: אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַעֲלֶה וְיָבוֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וּפִקְדוֹנֵנוּ,וְזִּכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ וְזִּכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶךָ וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְֹרָאֵל לְפָנֶיךָ,לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה,לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם
בראש חודש:רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה. בראש השנה:הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה. בפסח:חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה. בשבועות:חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה. בסוכות:חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה. בשמיני עצרת:שְּׁמִינִי עֲצֶרֶת הַחַג הַזֶּה.
זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים.וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים.חוּס וְחָנֵּנוּ וַחֲמוֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ,וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ,כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.
וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ,בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלָיִם,אָמֵן.
ברכת הטוב והמטיב בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הָאֵל אָבִינוּ,מַלְכֵּנוּ,אַדִּירֵנוּ,בּוֹרְאֵנוּ,גּוֹאֲלֵנוּ יוֹצְרֵנוּ,קְדוֹשֵׁנוּ,קְדוֹשׁ יַעֲקֹב,רוֹעֵנוּ,רוֹעֵה יִשְֹרָאֵל,הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב לַכֹּל שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵיטִיב,הוּא מֵיטִיב,הוּא יֵיטִיב לָנוּ הוּא גְמָלָנוּ,הוּא גוֹמְלֵנוּ,הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים,וּלְרֶוַח,הַצָּלָה וְהַצְלָחָה,בְּרָכָה וִישׁוּעָה,נֶחָמָה,פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוֹב,וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ.
בקשות נוספות הָרַחֲמָן הוּא יִמְלֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדוֹר דּוֹרִים,וְיִתְפָּאַר בָּנוּ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים וְיִתְהַדַּר בָּנוּ לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבֹּר עֻלֵנוּ מֵעַל צַוָּארֵנוּ וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה בַּבַּיִת הַזֶּה וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב וִיבַשֶּר לָנוּ בְּשֹוֹרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת.
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל,רֵאשִׁית צְמִיחַת גְאֻלָּתֵנוּ. הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ.
ברכת האורח: יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁ בַּעַל הַבַּיִת בָּעוֹלָם הַזֶּה,וְלֹא יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא וְיִצְלַח מְאֹד בְּכָל נְכָסָיו וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר,וְאַל יִשְׁלוֹט שָׂטָן לֹא בְּמַעֲשֶׂה יָדָיו וְלֹא בְּמַעֲשֶׂה יָדֵינוּ.וְאַל יִזְדַקֵּר לֹא לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְבַר הִרְהוּר חֵטְא,עֲבֵירָה וְעָוֹן,מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם .
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ
אם סמוך על שולחן עצמו,אומר: אוֹתִי,(וְאֶת אִשְׁתִּי/וְאֶת בַּעֲלִי/וְאֶת אָבִי מוֹרִי/ וְאֶת אִמִּי מוֹרָתִי/ וְאֶת זַרְעִי)וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לִי.
אורח אומר: אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה,אוֹתוֹ(וְאֶת אִשְׁתּוֹ בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה/וְאֶת זַרְעוֹ)וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ.
אם אכל על שולחן הוריו,אומר: אֶת אָבִי מוֹרִי,(בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה) ואת אמי מורתי,(בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה) אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם
אם יש אורחים נוספים,מוסיף: וְאֶת כָּל הַמְּסֻבִּין כָּאן
אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ,כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב,בַּכֹּל,מִכֹּל,כֹּל כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ כֻּלָּנוּ יַחַד בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה,וְנֹאמַר אָמֵן.
בַּמָּרוֹם יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם וְנִשָּא בְרָכָה מֵאֵת יְהֹוָה וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְנִמְצָא חֵן וְשֵֹכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם.

בשבת:הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.
בראש חודש:הָרַחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה. בראש השנה:הָרַחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה.
ביום טוב:הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב.
בסוכות:הָרַחֲמָן הוּא יָקִים לָנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת .
הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָשִׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.מַגְדִּיל/בשבת,במועדים ובראש חודש:מִגְדּוֹל/יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶֹה-חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ,לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד-עוֹלָם.
עֹשֶֹה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶֹה שָׁלוֹם,עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְֹרָאֵל,וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְראוּ אֶת-יְהֹוָה קְדוֹשָׁיו,כִּי-אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו.
כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ,וְדֹרְשֵׁי יְהֹוָה לֹא-יַחְסְרוּ כָל-טוֹב.
הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי-טוֹב,כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ,וּמַשְֹבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן.
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיְהֹוָה,וְהָיָה יְהֹוָה מִבְטַחוֹ.
נַעַר הָיִיתִי גַּם-זָקַנְתִּי,וְלֹא-רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ-לָחֶם.
יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן,יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.אם בירך ברכת המזון על כוס יין,מברך אחריה 'בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן',שותה רביעית ומברך ברכת מעין שלוש.ואם הסעודה השלישית התארכה עד אחרי השקיעה-לא יברך,וישמור את כוס היין להבדלה(משנ"ב רצט,יד).

הלכות ברכת המזון

  1. מתי צריכים לברך את ברכת המזון?
  2. חובה לברך את ברכת המזון לאחר אכילת לחם בכמות שהיא שווה לשיעור שנקבע או שהיא גדולה יותר משיעור זה. שיעור הוא הכמות המינימלית של לחם שיש לאכול על מנת להיות מחויב בברכת המזון. במקרה של הלחם, השיעור הנקבע על ידי החכמים הינו נקרא "כזית", כלומר, השיעור המינימלי הנצרך הוא כזית מצוי של ימי החכמים. מודדים את השיעור "כזית" לפי הנפח של הלחם על בסיס הנפח של זית מצוי בימי החכמים, כלומר 29 סמ"ק (ניתן להעריך בקלות בימינו נפח של חתיכת לחם כאשר מתבססים על העובדה ש- 29 סמ"ק שווים לקופסת גפרורים רגילה). יש יהודים הנוהגים למדוד את השיעור "כזית" לפי משקל ולא לפי נפח וכל אחד ישאל את רבו על מנת לא להיכשל במצוות ברכת המזון שהיא מצווה דאורייתא.

  3. האם צריכים לברך את ברכת המזון לאחר אכילת חלה מתוקה?
  4. שאלה זו נשאלת לעיתים קרובות ובמקרה הזה נחלקו הפוסקים כדלקמן:
    • לפי הפוסקים האשכנזים, חלה מתוקה היא לחם לכל דבר ועניין ולכן חובה לברך את ברכת המזון לאחר אכילתה.
    • לפי הפוסקים הספרדים, אי אפשר להגדיר חלה מתוקה כלחם לכל עניין ודבר ולכן קבעו שדינה של חלה מתוקה כדינה של עוגה, כלומר, שיש לברך את ברכת המזון רק לאחר אכילה של לפחות שיעור של 230 סמ"ק (שזה שווה בערך לנפח של שמונה קופסאות של גפרורים רגילים). אם אוכלים חלה מתוקה בנפח של פחות משיעור זה, אזי לא מברכים את ברכת המזון לאחר האכילה.

  5. האם צריכים לברך את ברכת המזון לאחר אכילת פיצה?
  6. הרבה מאד אנשים שואלים את השאלה הזאת מידי יום בשל הנפיצות של מאכל זה. גם כאן נחלקו הפוסקים כדלקמן:
    • לפי הפוסקים האשכנזים:
      • אם בעל המסעדה שהכין את הפיצה טוען שיש לברך "המוציא לחם מן הארץ" לפני האכילה ומישהו אכל לכל הפחות רבע משולש מפיצה כזאת בתוך פרק זמן של ארבע דקות מקסימום, אז הוא יברך את ברכת במזון. אם הוא בספק האם הצליח לאכול רבע משולש בארבע דקות אז הוא לא יברך את ברכת המזון.
      • אם בעל המסעדה שהכין את הפיצה טוען שיש לברך "בורא מיני מזונות" לפני האכילה ומישהו אכל לכל הפחות שתי משולשים מפיצה כזאת, אז הוא יברך את ברכת המזון. אם הוא אכל פחות משתי משולשים אז הוא לא יברך את ברכת המזון.
    • לפי הפוסקים הספרדים:
      • אם מי שהכין את הפיצה אומר שיש לברך "המוציא לחם מן הארץ" לפני שאוכלים ומישהו אוכל לפחות רבע משולש מהפיצה בתוך פרק זמן של מקסימום ארבע דקות, אז הוא חייב לברך את ברכת במזון. אם יש לו ספק האם הוא הצליח לאכול רבע משולש בתוך ארבע דקות אז הוא לא יברך את ברכת המזון.
      • אם בעל המסעדה שהכין את הפיצה טוען שיש לברך "בורא מיני מזונות" לפני האכילה ומישהו אכל לכל הפחות שלוש משולשים מפיצה כזאת, אז הוא יברך את ברכת המזון לאחר האכילה. אם הוא אכל פחות משלוש משולשים אז הוא לא יברך את ברכת המזון.

  7. האם יש לברך את ברכת המזון לאחר אכילת לחם מטוגן?
  8. התשובה לשאלה זו תלויה בכמות הלחם המטוגן שנאכל. קיימות שתי אפשרויות:
    1. הכמות הנאכלת גדולה משיעור "כזית" – במקרה הזה, חל על הלחם המטוגן דין "לחם" ויש לברך אחרי האכילה את ברכת המזון, אפילו אם פרוסות הלחם המטוגן לא נראות כמו לחם כלל.
    2. הכמות הנאכלת קטנה משיעור "כזית" – במקרה הזה, חל על הלחם המטוגן דין "עוגה" ואין לברך אחרי האכילה את ברכת המזון, אפילו אם פרוסות הלחם המטוגן נראות כמו לחם.

  9. מים אחרונים לפני אמירת ברכת המזון
  10. כתוב בגמרא שמים אחרונים חובה וכך פסק השולחן ערוך. על מנת לתאר לנו את גודל החשיבות של המים האחרונים לפני ברכת המזון, קבעו החכמים שמי שיש ברשותו רק כמות קטנה של מים, אז הוא צריך להשתמש בפחות מים לצורך נטילת ידיים (מים ראשונים) על מנת שיישארו לו מספיק מים למים אחרונים. החכמים הוסיפו שאם מישהו בטוח שלא יהיו לו מים לצורך מים אחרונים אז עליו לדחות את ארוחתו למועד אחר שבו יהיו לו מספיק מים.
    יחד עם זה, יש להבין שלפי התוספות, הטעם שלפיו אנחנו צריכים ליטול ידיים לפני אמירת ברכת המזון (מים אחרונים) הוא שהמלח הסדומית שהשתמשו בו פעם במהלך הסעודות הינו מלח המסוגל לעוור את העיניים ולכן, יש ליטול ידיים לאחר כל ארוחה על מנת לנקות מהידיים את כל השאריות של המלח הסדומית. בימינו, אנחנו כבר לא משתמשים כלל במלח סדומית ולכן אין צורך במים אחרונים והשולחן ערוך גם מזכיר: "יש שאין נוהגים ליטול מים אחרונים".
    אולם, קיים עוד טעם לנטילת ידיים שלאחר הארוחה. כתוב בגמרא: "והתקדשתם (מדובר על המים הראשונים) והייתם קדושים (מדובר על המים האחרונים)". המסקנה היא שטעם זה הוא הטעם העיקרי ושאין לברך כל ברכה עם ידיים מלוכלכות בכלל ושאין לברך את ברכת המזון עם ידיים מלוכלכות בפרט.
    לסיכום:
    • הדרך הטובה ביותר לנהוג בה היא שכל אדם יתרגל ליטול ידיים לפני אמירת ברכת המזון (מים אחרונים).
    • במידה ויש למישהו ידיים נקיות והוא לא נוטל מים אחרונים אז יש לו על מי לסמוך.
    • אם יש למישהו ידיים מלוכלכות בסוף הארוחה, הוא לא יוכל לברך את ברכת המזון עד שייטול מים אחרונים.